תמונה

באדיבות קורטני ווסטלייק

השעה היתה מאוחרת כשהגעתי הביתה, ואני צנחתי על הספה ובעטתי בנעלי.

כשהבטתי סביב חדר המגורים אל חדר המשחקים הסמוך, הבנתי שאני נמצא באווירה שחלמתי עליה לעתים קרובות כשהייתי שרויה באמהות של שני ילדים קטנים – חלל שקט, בית נקי שהיה נקי במשך ימים.

אבל רציתי נואשות את הרעש ואת הבלגן בחזרה.

זה היה ימים לאשפוז של בתי בקיץ שעבר – היא עברה ניתוחים רבים שעסקו בסיבוכים כתוצאה מהוצאת צינור גסטרואינטסטינאלי שסיפק לה את התזונה במשך קרוב לשנתיים של חייה.

בעלי, אוואן ואני נפלנו למשהו הדומה לטקס. בנו בן ה -5 קונור בילה את רוב הזמן עם בני משפחה וחברים, בעוד אוואן ואני היינו בבית החולים כל היום, כל יום. בלילה הקריב אוואן את שנתו ואת נחמתו ואת כולם, אך אילץ אותי לחזור הביתה לישון במיטה שלנו. אז הייתי משפשף את גבה של בתי ברנה ומחזיק את ידה עד שהיא נסחפת לשינה חסרת מנוחה וחסרת מנוחה, ואז ממהרת הביתה למיטה – לשינה חסרת המנוחה שלי, מלאת דאגה – ומתעוררת כדי להגיע לבית החולים ולעשות את זה מחדש.

תמונה

באדיבות קורטני ווסטלייק

הבית שלי היה שקט ומאורגן כל ערב כי זה היה בשימוש ולא נגעה על ידי האנשים שאני הכי אוהב. לא נגעו כי הם לא היו שם.

הבלגן הוא מה שעושה זיכרונות. הבלגן הוא מה שעוזר לנו להתחבר כמשפחה.

ופתאום, אהבתי את הבית המבולגן שלי. פתאום אהבתי את הצעצועים המפוזרים, את צלחות החטיפים על שולחן המטבח, שנשארו עם שאריות מזון, והנעליים הקטנות שעדתי בהן כשהלכתי.

הבלגן אומר שהבית שלנו מלא, שאנחנו עושים זיכרונות, ושאנחנו מבלים יחד.

מה שהבנתי הוא זה: למרות שאני צריך רגעים של בדידות ושקט, בית שנשאר שקט מדי ומאורגן מדי הוא בית ריק.

אני אף פעם לא רוצה בית כל כך וטהור שאנחנו לא מצליחים ליהנות ממנו. הייתי מצטער אם הילדים שלי אמרו דברים כמו, “אמא מעולם לא נתנה לנו להוציא את הצבע או Play-Doh כי זה עשה בלגן גדול כל כך.” הבלגן הוא מה שעושה זיכרונות. הבלגן הוא מה שעוזר לנו להתחבר כמשפחה. והבלגן נותן לנו את ההזדמנות ללמד אחריות וכבוד למה שיש לנו.

החיים שלי מרגישים הרבה יותר יפה כשאני מבחין בדמויות הדינוזאור שעומדות על מוט ארוחת הבוקר במטבח, או על זוג מכנסי הג’ינס המפוזרים על הרצפה במקום מקופלים ומכניסים לארון.

לאחרונה, היו לנו חברים על תאריך לשחק, אשר הפך לארוחת ערב מאולתרת. פיצות הוזמנו והילדים נשארו ערים. כולם נכנסו לניקוי מהיר לפני שנפרדו לשלום, אבל עדיין נותרו כמה ערמות של צעצועים ללא השגחה. במקום להדאיג את הבלגן שנותר, מצאתי את עצמי עובר על פני הצעצועים, ומודה במקום אחר צהריים מהנה במיוחד עם האנשים שאנחנו אוהבים.