אני לא חושבת שהסברתי את העובדה שאני לא ישן הרבה. אף פעם לא הייתי מה שאתה מכנה ‘ישן’ טוב – אני מתעוררת בקלות ובתדירות גבוהה, במיוחד מאז שהילדים באו, ופיתחתי את החושים האלה של אמא-ספידי. אני נשבע לך, אחד הילדים שלי לא יכול אפילו לגנוב בשנתם בלי לקפוץ מהמיטה ולהיות חצי הדרך אל הדלת לפני שאני מבין מה אני עושה. כשהתבגרו, זה הטיל כמה מעלות (תודה לאל), אבל לאחרונה נדודי השינה שלי ישנים מסתובבים קצת יותר מדי. זה נדיר שאני במיטה וישנתי לפני 2:00, ואני מעלה כמה פעמים אחרי זה למצוא את זה קשה לחזור לישון. אני חושב שאולי הבנתי חלק מהסיבה.

מתברר שהבדידות יכולה להקשות עליך לישון בשקט. במחקר שנערך על ידי כתב העת לִישׁוֹן, החוקרים מצאו קשר בין בדידות נתפסת לשיבושים בשינה.

אנשים אשר מרגישים בודדים נוטים לחוות חוסר מנוחה וחוסר שינה יותר בלילה מאשר עמיתיהם המתואמים יותר, כך עולה ממחקר חדש, אשר עשוי להסביר באופן חלקי מדוע בדידות נקשרה לבעיות בריאותיות כגון לחץ דם גבוה, מחלת לב ודיכאון, אומר החוקר הראשי ד”ר ליאן קורינה, פרופסור לאפידמיולוגיה באוניברסיטת שיקגו.

זה הגיוני לי. אני מרגישה בודדה מאוד בזמן האחרון. אני לא יודע אם זה בגלל שאנחנו עוברים לתוך עונת החגים, או אם הלב הפצוע שלי הוא סוף סוף ריפוי מספיק כדי לרצות לתת למישהו לחזור, אבל אני בהחלט מרגיש את זה. אני מתגעגע לכרוך זרוע סביבי. אני מתגעגע בלילה ויש לי מישהו להתהפך ולהתכרבל. אני מתגעגע לשיחה מבוגרת על פני שולחן האוכל. אני מתגעגעת לכל הדברים האלה, והרבה דברים שאני לא יכולה לכתוב עליהם בבלוג מגזין משפחתי, אם אתה מבין למה אני מתכוון.

מה איתך, הקוראים? האם אתה שם לב לאיכות השינה שלך יורד מאז הפיצול שלך? מה עשית כדי לפצות?