כתבתי בעבר על השפעת הגירושין על ילדי, בעיקר על בתי. אני דואג לה, במיוחד עכשיו, כי היא רק מתחילה להיות מבוגרת מספיק כדי לקיים יחסים משלה.

קראתי את המאמר הזה היום ב”האפינגטון פוסטבוט “איך לגדל בת עם הערכה עצמית גבוהה לאחר הגירושים, והיו לה כמה מצביעים גדולים, שאחד מהם קפץ החוצה וחבט לי על פני.

“אל תעלה אותה כדי להיות ‘מענג’, עודד אותה לעמוד על מה שהיא רוצה, ליצור לה הזדמנויות להביע את דעותיה ולקבל החלטות – לכבד את הבחירות שלה”.

אמי היתה “עליזה” לרמה שהיתה אובססיבית גבולית. היא לא יכלה ליהנות ממשהו אלא אם כן תהנה גם ממנו. מעולם לא היתה לה דעה שאינה מראה ישירה של אבי – אם תעשה זאת, היא בוודאי לא היתה משמיעה זאת לעולם. כל הערך העצמי שלה התבסס על איך שכולם סביבה דירגו אותה ואת מעשיה.

ביליתי חלק ניכר מהחיים שלי כדי לבטל את העובדה שהיא העלתה אותי כך בדיוק כמוה. זה בהחלט תרם הרבה הרבה לא בסדר בנישואים שלי וזה לקח לי שנים כדי לראות את זה. למדתי הרבה מאמא שלי, אבל הנחתי את כולם במחיר של עצמי? לא כל כך טוב.

בתי ספונטנית. ו feyy. היא נלחמת במלים כמו אנשים שמשתמשים בסכינים. היא קמה על עצמה שוב ושוב, ללמד אותה להיות מכובד לפעמים עבודה במשרה מלאה. לא הייתי משנה אותה לעולם. אני רוצה שהיא תהיה הדוברת הטובה ביותר שלה. אני רוצה שהיא תהיה חביבה, אבל אני יודעת שהיא לעולם לא תהיה השטיח של אף אחד.

אלה מכם עם בנות – איזה לקחים חשובים מנישואיכם או גירושין אתם חושבים שאתם צריכים להעביר לה? אילו טעויות אתה לא רוצה לראות אותה לחזור?

עקוב אחרי אלי טוויטרו פייסבוק]