כימיה פלוס חברות: רוצה את כל זה לא מציאותי?

דיברתי עם חברה טובה שלי בשבוע שעבר על כל היכרויות, והזכרתי לה שאני לא ממש מתקשה למצוא מישהו שיכול להיות בן זוג טוב – לפחות בטווח הקצר – ואני מצאתי אפילו כמה שאני מתעניין ברמה הפיזית. אני חושב שהבעיה היא למצוא אחד שיכול להיות גם לי.

אחרי עשרות שנים עם מישהו, אני יודע שהפרפרים והרקיעות של מערכת יחסים חדשה מתפוגגים עם הזמן, ואם אתה עושה את זה נכון, הם הופכים לעמוקים יותר, חזקים יותר, מוחלפים במשהו שמכניס את הפרפרים ואת כוכבי הרקיע לבושה. זה לא אומר שהכימיה כבר לא שם, אבל אין לה אותו חשמל שהיה לה כשהכל היה חדש ולא גילה זה את זה. אחרי הזיקוקים דועכים, כדאי שיהיה לך משהו מוצק בדרך של חברות כדי לשמור על עניין אותך.

אז כשאני אומר שזה לא הכל, סוף-סוף אם מישהו לא נותן לי פרפרים רק מביט בו, בבקשה, אני יודע שאני מתכוון בכנות. אני לא צריך להיות איזה נער צחקני רק על המחשבה על בחור שימכר לו. אני מבוגר מספיק וחכם מספיק כדי לדעת שלפעמים, יש שם הרבה יותר ממה שאתה יכול לקחת בערך נקוב.

עם זאת, האם זה כל כך רע לקוות לה בכל זאת – כימיה מהסוג הזה, אני מתכוון? עברו המון שנים מאז היו לי פרפרים. הייתי רוצה להרגיש אותם שוב, אה, אני לא יודעת, מתישהו אני אולי מתה. זה יהיה נחמד. ואם הוא יכול להחזיק את עצמו בשיחה ואוהב לראות סרטים Sci-Fi רע, אני חושב שאני אמצא שומר.

מה החוויה שלך? האם קשה למצוא כימיה ועוד חברות? או שמצאת את עצמך קורבן אחד לשני?

[עקוב אלי על פייסבוק וטוויטר

Loading...