כשגדלתי, אהבתי את חג הפסחא. אמי היתה לוקחת את אחותי ואותי לקניות לבגדי חג הפסחא, עם כפפות לבנות קטנות, נעלי עור עם פטנט וכובע מצחייה. התלבושת האהובה עלי היתה שמלה אורגנדית אפורה עם צווארון של פיטר פן ורודים ורודים. חשבתי שאני כל כך יפה בזה, אני ממש ריחפתי באוויר. בכל שנה, ארנב הפסחא הביא לנו סלים גדולים מלאים בסוכריות האהובות עלינו – חלב מאלט ביצי פסחא וארנבות שוקולד עם קרם וניל. הסלים היו מוסתרים בדיסקרטיות ברחבי הבית, אז אחרי הכנסייה, חיפשנו אותם מאחורי ספות ומתחת למיטות.

אבל החלק האהוב עלינו היה עוגת הטלה שאמי הכינה לארוחת ערב חג הפסחא. היא השתמשה בתבנית עוגת ברזל יצוק שהועברה במשפחתה, ושימשה רק לחג הפסחא. המתכון המיוחד שלה היה כתוב על דף נייר שהיה מקומט עם הגיל ומוכתם בבלילת שנים קודמות.

אחרי שהעוגה אפתה, היינו מתבוננים בה לאט להסיר את התבנית, נדהמת לראות עוגה כי היה זקוף תלת מימדי במקום עגול שטוח. העוגה היתה מעוטרת אז עם פרוסטטינג של 7 דקות ומפזרים “פרווה” קוקוס. היא השתמשה בחצי דובדבן מרשינו, שהפה והצימוקים חתכו לחתיכות קטנות לאף ולעיניים. סרט ורוד דק היה קשור סביב הצוואר.

לאחר ארוחת הערב, העוגה נשאה בטקסיות לשולחן, הוגשה על מצע של צבעי קוקוס צבועים בצבעי מאכל, כדי להיראות כמו עשב. לאחר מכן, תמיד התחלנו להילחם על איזה חלק הגוף כל אחד מאיתנו רצה לאכול. מממ, זה צריך להיות האוזניים, האף, האחורי? באופן בלתי נמנע, אחד מאיתנו היה לתפוס סכין חבט את הראש לצווחות של צחוק. זה היה החלק האהוב עלינו – עריפת הכבש.

כמובן, רציתי להעביר את המסורת הזאת כיף. קניתי עובש כבש אלומיניום, יחד עם האחייניות שלי קישטו את העוגה בדיוק כמו שאמא שלי עשתה. אבל כשהבאתי אותו לארוחת ערב חג הפסחא, אף אחד לא נבע מיופיו. למעשה, אף אחד לא היה מעוניין לאכול אותו, הרבה פחות לחתוך את הראש. היו יותר מדי קינוחים אחרים.

התאכזבתי אבל הבנתי שלפעמים לא ניתן להעביר מסורות, הן פשוט צריכות להיזכר כזמן נפלא.

מה המסורת האהובה עליך חג הפסחא?